"אין לנפש סוד שההתנהגות לא מגלה" פתגם סיני עתיק
כולנו מכירים את האגרוף בבטן שאנו מרגישים כשמישהו אמר או עשה לנו.
כשמשהו קורה לנו לא לפי התוכניות שלנו ומשתבש, כשאנחנו מרגישים שנכשלנו,
כשהציפיות שלנו לא מתממשים.
מחשבות שליליות ורגשות של עלבון, כעס, נקמה והאשמה, מהווים תכולה של דפוס המתעורר לתגובה,
מגבים את הכאב ו"מתווכחים" מי יהיה הדומיננטי שישפיע על ההחלטה שלנו כיצד לנהוג באירוע שגרם לפגיעה.
הגוף והנפש שלנו הופכים לשדה קרב בתוכנו ונגדנו כשהם שואבים מאיתנו אנרגיות ומשאבים.
בכל התרחשות כזו יש פצועים והרוגים, של תאים בגוף שלנו, הפרשה מוגברת של חומרים המיועדים לתגובת הישרדות של תקיפה או בריחה, של רעלים שנוצרים כביכול להגנה אך בפועל משפיעים על מצב הרוח שלנו, על חילוף החומרים, על התפקוד במערכות יחסים ועל ואיך שאנו מתנהלים בחיים.
ההתרחשות הזו גם נרשמת בזיכרון התאי וכוללת את כל פרטי האירוע, הרגשות, המחשבות והתחושות, אסטרטגית הפעולה והתגובה, וחוזר חלילה...
כדי לפנות ולנקות את התוצרים שהם מייצרים, נדרשים שעות ולפעמים ימים, שבועות, חודשים ושנים או בכלל לא. יש להם לדפוסים האלה גם מנגנון של תחיית המתים. הם מתעוררים חדשות לבקרים כאשר מישהו אחר אמר לנו משהו שלא מוצא חן בעיניהם או קרה מקרה שהם לא אוהבים אותו. ואז הם קמים עלינו שוב לכלותינו.
איך נהפוך את שדה הקרב שבתוכנו לשדה פורח? עשרת הדיברות
1. נהיה נוכחים בהווה ונחליט שלא מגיבים יותר מהתת מודע, זה המחסן של חוויות העבר, שמזכיר לנו איך להגיב כדי להתגונן ולשרוד בהתקפה או בהימנעות ויוצר מערבולת ריגשית.
2. נעביר את ההחלטה לצד הרציונאלי שלנו כשנעצור, ננשום ונאמר לצד השני שעלינו לקחת פסק זמן.
3. נפריד בין מה שנאמר או נעשה לאופן שהדברים נאמרו או נעשו.
מחשבות יוצרות רגשות - מחשבות מעוותות אינן תואמות את המציאות ויוצרות רגשות שליליים.
4. נפריד ונבחין בין עובדות ופרשנויות.
5. נבדוק על פי אילו קריטריונים אנחנו מפרשים את המציאות
באמצעות בדיקת האמונות החוויות וההרגלים שלנו והאופן שבו אנו תופסים את עצמינו.
6. נתייחס לפוגע ממקום רוחני, כשליח שבא לשים בפנינו מראה -לומר לנו משהו שעלינו לשנות ולתקן.
7. נתייחס במודעות לקושי ולאתגר כמנוף להתפתחות.
8. נתבונן במראה ששמו לפנינו ונעשה בירור בתוכן שנאמר.
9. נבדוק עם עצמינו, עד כמה הדפוס שלנו חוזר על עצמו, מעירים לנו לגביו, וכשאנו נפגעים, זה סימן שהגיעה העת לשנות.
10.אפשר אפילו להודות למי שהפעיל לנו את כפתור הפגיעות על שהאיר את עינינו לשינוי.
"הורינו, ילדינו, בני ובנות הזוג וחברים, ימשיכו ללחוץ על כל כפתור שיש בנו, עד שנבין
מהו הדבר שאיננו רוצים לדעת על עצמינו. עדין, בכל פעם הם יכוונו אותנו אל החופש שלנו"
ביירון קייטי.
דפוסים/אירית פרידנזון
בבית הדפוס של הנפש
משכפלים ומוציאים לאור
במהדורות חדשות דפוסים בכמויות.
כאלה, שאין להם קשר למציאות ולעובדות.
כאלה, שיש להם תכונות של הרס,
כעס, עלבון, קנאה ועוד.
אחד כזה כשהוא מתעורר,
יש לו נטייה ליצור סערה ולמסיבה לזמן
את חבריו לעבודה
ממחלקת המחשבה, הרגש והתגובה.
כשאני אותו מזהה,
תמרור עצור פשוט, אני שמה לו לפרצוף.
לוחצת על ה"ברקס", מצווה "בלימה! "
מונעת כניסה ובמקומו מכניסה,
מחשבה הגיונית ודרך חדשה
לבניית דפוס חדש
המקדם לפעולה.