"מי שיש לו איזה למה, שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך"
היא פותחת ואומרת שקראה את הספר של ויקטור פרנקל חיפשה ומצאה שאין לה למה.
אפשר שהלמה, יהיה אהבת ילדיה, בן הזוג, ההורים, מישהו או משהו אחר,
אפשר שיהיה זה פרויקט שיש לו לאדם ליצור ולהוציא לאור, או משהו אחר...
לה אין כזה היא חוזרת ואומרת.
היא חושבת שהיא לא בטוחה שהייתה משמעותית למישהו בחייה.
למרות מחשבותיה אלו, כשהיא בכל זאת רואה את חשיבות קיומה בעיני בני משפחתה,
היא מגלה שבעצמה אינה רואה כל ערך.
בעיני עצמה היא לא נחשבת.
בכעסים שאגרה השתמשה במאבק כלפי הסובבים אותה במטרה להגן על עצמה.
בזה היא רואה דמיון להוריה שבהם היא תולה את האחריות להתפתחותה.
היא רואה פער בין מה שמשפחתה אומרת עליה לעומת איך שהיא תופשת את עצמה.
אני מגלה אצלה יצירתיות ועוד כמה תכונות ועוצמות שהיא לא רואה, אך בשיחה הן מתגלות.
אני מחמיאה לה.
הבעת פניה משתנה לחיוך רחב.
אני שואלת על התחביבים שלה.
היא מתלהבת כשהיא מספרת על מה שמביא לה שמחה. היא מופתעת מהגילוי הזה.
התנדבי, הצעתי לה השפיעי בכישרון שלך תני ממנו בשפע לעולם.
התמקדנו ב"למה".
עכשיו בואי נבדוק את האיך"
אז זהו שצריך להתניע – להתקשר
לקבל סירוב אולי...
והחשק יורד, ותחושת הדחיה חוזרת.
והיא שוב מתכנסת ומחליטה שאין לה מספיק כוחות כדי ליזום ולפעול,
נעלבת מהדחיה שעדין לא הייתה אפילו.
ואז אנחנו פותחות דף חדש
מפעילות ומחזקות את ה"למה"
לומדות להתבונן על הסירוב מנקודת מבט חדשה
זה לא קשור אליה או לכישרון שלה לא דוחים אותה עצמה.
יש צרכים למקומות ההתנדבות,יש עובדות ויש פרשנויות
לומדות ליצור קשרים כשה"למה" מלווה כל הזמן את ה"איך"
יש לנו בחירה והיא שלנו,
לחיות חיים מתוך הישרדות וקורבנות: להאשים את ההורים שלנו, הסביבה שלנו והילדות שלנו.
או לחיות חיים בדרך התיקון,
לבחור ולהחליט שהשליטה וניהול החיים שלנו היא שלנו.